פלואוריד – אתם יודעים מה זה החומר הזה?

מה באמת העניין עם פלואוריד?

הפלואוריד נכנס לחיינו בשנות ה־40 של המאה הקודמת, כתגובה לגילוי שהוא עשוי למנוע עששת. מאז, הפך לחומר שמתווסף אוטומטית למשחות שיניים, ולעיתים גם למי השתייה, כחלק ממדיניות של בריאות הציבור במדינות רבות.

למרות זאת, בעשור האחרון עולה ביקורת נוקבת על עצם הוספת הפלואוריד למים, במיוחד לאור מחקרים שמעלים שאלות על בטיחותו והשפעתו המצטברת. בישראל, חוק ההפלרה שהיה בתוקף שנים רבות, בוטל לבסוף, ברוך השם, בשנת 2014, וכיום ברוב הערים אין הפלרה במים כלל. זה מרגיע, אבל משאיר אותנו עם משחות שיניים.

רוב רופאי השיניים עדיין ממליצים על פלואוריד כקו הגנה ראשון, אך יותר ויותר חוקרים,  ומטאמטיקאי אחד, שואלים: מה המחיר העצבי, ההורמונלי והאנרגטי של החשיפה לפלואוריד? האם להאמין למי שמתפרנס מנזקים בשיניים?

השפעה עצבית, הקשר בין פלואוריד למערכת העצבים

המערכת העצבית שלנו רגישה באופן קיצוני לרעלים, במיוחד כאלה שמתמקדים בתקשורת העדינה שבין תאי עצב. מחקרים מהשנים האחרונות מצאו קשר ישיר בין חשיפה ממושכת לפלואוריד לבין ירידה בתפקודים קוגניטיביים, בעיקר אצל ילדים.

כמו כן, יש עדויות לקשר בין פלואוריד לבין עלייה בהפרעות קשב וריכוז, ירידה ב־IQ, ופגיעה בתהליכים של סינכרון עצבי במוח. הפלואוריד משפיע על הולכה עצבית חשמלית, בעיקר באזורי מוח עדינים כמו ההיפוקמפוס, הקשור לזיכרון, וקליפת המוח, הקשורה לתפקודים גבוהים.

מטאמטיקאי יאמר: ההשפעה היא לא רק מוחית, אלא על כל תדר החשיבה. הפלואוריד לא רק משפיע על המוח, אלא על היכולת של הגוף “להרגיש את עצמו”.

 השפעה הורמונלית, הפגיעה בבלוטת האצטרובל (Pineal Gland)

בלוטת האצטרובל, ה־Pineal Gland, היא איבר קטן ומסתורי במרכז המוח, הנחשב לגשר בין הגוף לתודעה. היא אחראית על ייצור מלטונין, הורמון השינה, ויש הטוענים כי היא “העין השלישית”, מרכז של אינטואיציה, תודעה גבוהה וחלימה.

מחקרים מצאו כי פלואוריד נצבר בבלוטת האצטרובל, פוגע בפעולתה ויכול להוביל לשיבוש במחזורי שינה, תפיסה מרחבית ותהליכים תודעתיים עדינים. עבור מטאמטיקאים, זוהי נורת אזהרה בוהקת.

אם הבלוטה הזו נפגעת, יש מחיר שהוא מעבר לבריאות, יש פגיעה בתפיסת המציאות. לכן לא פלא שפלואוריד מכונה לעיתים “סותם התודעה”.

 השפעה חיידקית, השמירה הטבעית נפגעת

פלואוריד נחשב לחומר אנטי־בקטריאלי, אך במובן הזה הוא פוגע גם בחיידקים “הטובים” שבפה, אלה שתפקידם לשמור על איזון ביולוגי עדין בחניכיים ובחלל הפה.

כאשר הפלואוריד הורג את החיידקים האלו, הוא מפר את האיזון ומאפשר לעיתים דווקא לחיידקים מזיקים לתפוס מקום. זה יוצר תופעות כמו דלקות חניכיים, פטריות, וריח פה לא נעים, דווקא אצל מי שמקפיד לצחצח עם משחה “טובה”.

המערכת האקולוגית של הפה, כמו של המעיים, תלויה בגיוון. והפלואוריד הורג את הגיוון.

 ספורטאים ותודעה, למה זה חשוב יותר כשאתה מבצע מאמץ

גוף של ספורטאי פועל כמו כלי־נגינה מדויק, כל איבר, רפלקס, תזוזה ותיאום, מבוססים על מערכת עצבית בריאה.

כאשר הפלואוריד חודר לגוף, הוא עלול לשבש את האותות החשמליים בין המוח לשרירים, מה שמוביל לירידה במהירות התגובה, חוסר ריכוז, תחושת כובד, וערפול חושי בזמן או אחרי אימון.

יותר מזה, ספורטאי שחי על דיוק, על גלים עצביים מושחזים, לא יכול להרשות לעצמו לפגוע במערכת הזו. הפלואוריד יושב על קו התפר שבין החדות לתשישות.

 נזקים מצטברים לילדים ולנשים, הגוף הפגיע ביותר

חשיפה לפלואוריד אינה משפיעה על כולם באופן זהה. אצל ילדים ונשים, ובעיקר נשים הרות או מיניקות, הנזק עלול להיות עמוק ומשמעותי הרבה יותר. בגוף של ילד, המערכת החיסונית עדיין מתפתחת, הקשר בין מערכת העצבים לאיברי הגוף עוד לא מושלם, וכל חומר כימי שמתווסף מבחוץ עלול לשבש תהליכים עדינים של גדילה ולמידה.

מחקרים מצביעים על כך שצריכה עודפת של פלואוריד בילדות עלולה לגרום לפגיעות בעצמות, בהורמונים, ולהתפתחות לקויה של השיניים עצמן, בדיוק ההפך מההבטחה של המשחות.

אצל נשים, מערכת הורמונלית מורכבת, הכוללת את בלוטת התריס, בלוטות הרבייה, והאצטרובל, רגישה פי כמה להפרעות מתמשכות. פלואוריד עלול לשבש את פעילות האסטרוגן, להשפיע על המחזור החודשי, ולפגוע באיזון הרגשי והחיסוני.

בתקופות רגישות כמו היריון, הנקה או גיל המעבר, הגוף זקוק לדיוק, לא לרעלים “מוסדרים”.

המסר פשוט: אם הדורות הבאים חשובים לנו, אין שום סיבה שנכניס לגופם חומר רעיל דרך משחת שיניים, ובטח שלא יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.

 השן כראי הגוף, מפת המרידיאנים של השיניים

בעולמות הריפוי ההוליסטי והרפואה המשלימה, קיים ידע עתיק־חדש שנקרא “מפת השיניים האנרגטית” או Dental Meridian Chart. מפת זו מציגה את הקשרים המדהימים והעקביים בין כל שן בפה לבין איברים שונים בגוף, דרך מסלולים עצביים ואנרגטיים.

לפי ההבנה הזו, שן לעולם איננה מבודדת. כל אחת מהן מחוברת למרידיאן (ערוץ אנרגטי), ולעיתים קרובות גם לעצב שמעביר מידע פנימי אל איבר בגוף. לכן, בעיה בשן מסוימת עשויה להצביע על עומס, חולשה או חוסר איזון במקום אחר בגוף, ולהפך.

לדוגמה:

• חותכות קדמיות (עליונות ותחתונות), מקושרות לשלפוחית השתן ולכליות.
• ניבים, מחוברים לכבד ולכיס המרה.
• שיניים טוחנות עליונות, מחוברות לקיבה, טחול ולבלב.
• שיניים טוחנות תחתונות, מתקשרות לריאות ולמעי.
• שיני בינה, מייצגות את אזור הלב, מעי דק, וגם אזורים רגשיים עמוקים מאוד.

במילים אחרות, השיניים הן מפת גוף קטנה, מעין יומן תודעתי פיזי שמתעד מה עובר עלינו.

מטאמטיקאי יאמר:
שן כואבת היא לא רק בעיה בפה, היא דופק סמוי של הגוף שמבקש להישמע.

וכאן נכנס גם עניין הפלואוריד, כשאנו משתיקים בעיה בעזרת חומר שמרדים עצבים, במקום להקשיב לה, אנחנו מפספסים איתות עמוק מהגוף. לא פעם, טיפול שיניים שגרתי גורם לשיכוך מקומי, אך גם לסתימה בהבנה של מה באמת מתרחש בתוכנו.

האלטרנטיבה, בריאות שיניים ללא פלואוריד

היום קיימות מגוון משחות שיניים טבעיות שאינן מכילות פלואוריד, רובן מבוססות על שמנים אתריים, תמציות צמחים, ופחם פעיל.

בארץ ישנה חברה אחת מוסדרת שמספקת משחה ללא פלואוריד והכמות אינה גדולה ואינה מצוייה בשפע, אך ניתן להזמין בקלות רבה משחות בריאות ברשת.

אפשר להשתמש גם בשמן קוקוס בשיטת “Oil Pulling”, לגרגר שמן לכמה דקות ולירוק. זה שומר על ניקיון הפה, מפחית פלאק ומעודד ריפוי חניכיים. הצמח נים (Neem), ומינרלים כמו סידן ומגנזיום, מחזקים את השן מבפנים החוצה.

במקום לשתק את הפה, אפשר להפעיל אותו. במקום להילחם, אפשר להזין.

לסיכום: הגדרה מחודשת של בריאות

בריאות לא נמדדת רק בכמה השן נראית לבנה. בריאות היא הרמוניה. ובריאות שן היא שיקוף של גוף ערני.
משחה עם פלואוריד אולי עושה את השן מבריקה, אבל מה המחיר של זה על המוח? על הרגש? על הדופק?
מטאמטיקה לא מבקשת רק שן לבנה. היא מבקשת גוף ער, תודעה פתוחה, וחיבור פנימי  לשן…

קחו את הבריאות בידיים